דגנית ברסט (נ' 1949) היא מהבולטות באמניות דורה, אמנית פוסט-מושגית המגשרת בין ציור לצילום. למדה אמנות בבצלאל, הושפעה מהפופ ארט האמריקאי והציגה תערוכות רבות במוזיאונים ובגלריות בישראל. שני דימויים מרכזיים ביצירתה: "רעול הפנים", נושא שעלה ביצירתה עוד מאז 1987, ו"המתרחץ", דמות שהופיעה ביצירתה מאז 1991. בהדפס הצילומי שלפנינו, המהווה חלק מאוסף לוין, מיסודו של אספן האמנות והאסטרטג הפיננסי של קרן GTI, עופר לוין, מסמלת דמות זו אובדן הנעורים מתחת למים.
הים, כמרחב הטומן בחובו חרדת אסון, משמש רקע חוזר בעבודותיה של ברסט. וכך התבטאה בעבר טלי תמיר על אודות דמות המתרחץ: "המתרחץ הקטן – דמות שנלכדה באקראי בתוך צילום מקרי של חוף הים בתל אביב וסומנה על ידה כאבטיפוס מופתי. בדמותו הסכמטית […] עבר המתרחץ אינספור וריאציות צורניות וצבעוניות שהביאו לשיא כל תרגיל אפשרי בראייה קוגניטיבית ובהבחנה בין דמות לרקע. שאלות על הסוואה והטמעה נידונו בהרחבה בהקשרו של המתרחץ […]. המתרחץ הקטן של ברסט […] מכוסה ונטמע בתוך הדגם הכללי, כביכול טבול כולו במים, והוא צף ומפציע מתוכם במעין התגלות ניסית".[1]
גרסה מלאה של הביקורת נכתבה במקור על ידי גדעון עפרת ופורסמה לראשונה בספר “מעבר לאופק" בהוצאת לוין בשנת 2017.
טלי תמיר, "בשורת בגונדולייר, או: רגע ההפצעה". קט' דגנית ברסט: ארבעה פרקים על מים (מוזיאון חיפה לאמנות, 2004), עמ' 25 – 26. [1]
